הגיע הרגע שבו עלי לסכם את תהליך כתיבתי בבלוג. לשם כך, אני מסתכלת על הפוסט הראשון שלי....עוברת בין הפוסטים השונים שכתבתי..ומגיעה לתובנות, אחלק זאת למספר כותרות:
פומביות:
בפוסט הראשון הטריד אותי רעיון הפומביות והחשיפה.אך מעניין הדבר שלאחר שדר' גילה קורץ אפשרה לסטודנטים להסתיר את הבלוג, רבים מאיתנו (ואני בכללם) בחרו להמשיך ולחשוף את הגיגיהם.
מה זה אומר? כיצד אנשים חושפים דעות והגיגים אישיים לעין כל? יתכן שהסיבה נעוצה בכך שהבלוג למעשה תורם להעצמה? לבמה של ערוץ ביטוי עצמי המנוהל ע"י הסטודנט עצמו ולא ע"י המורה.
כעת, לאחר כתיבה של מספר רשומות לא מבוטל, אני יכולה להעיד בברור שהכתיבה אכן תרמה לי להעצמה, לפיתוח תובנות חדשות, לרפלקציה ולחשיבה על על הנלמד ואתגר להתאמץ ולחפש: מאמרים, סרטי וידאו, קטעי עיתונות נוספים התומכים ואו מתנגדים לנושאים שדנתי בהם.
תגובות:
במהלך הרשומות שלי, חשתי בכך שכתבתי את אשר עם ליבי ביד חופשית, עמיתים ואנשים חיצוניים הגיבו לרשומותי, פרט שתרם לאתגר ולאינטראקציה מעניינת חוצה גבולות. היה נעים לראות שדברי מכים גלים גם מעבר למקום לימודי. זכיתי לתגובות מאנשים בולטים בתחום לדוגמא :
דר' דיויד סגלינסקי : מנהל inter America education center- http://www.iec-interamerica.org/
דר' אלון הסגל, או ג'י הורוביץ הידוע בכינוי "יענקל".
תגובות אלו, פשוט חיממו את הלב ואתגרו אותי להמשיך ולכתוב.וכאן המקום לציין את עמיתתי הנאמנה, מיכל שפיז שליוותה את הרשומות והוסיפה נקודת מבט נוספת או חיזקה את דעתי בנושאים השונים.
גם אני הגבתי לכתיבה של עמיתי בבלוגים אחרים, בהזדמנויות שונות ובכך חידדתי את חוש הביקורת שלי לנושאים השנויים במחלוקת והבעתי את עמדתי.
תרומה לתהליך ההוראה:
אני משוכנעת מאד בתרומתו של הבלוג לתהליך החינוכי וכהוכחה לכך, החלטתי ליישמו בהוראתי כמורה לתקשוב. ובכך למעשה, אני סוגרת מעגל מן הפוסט הראשון שלי שבו רשמתי:
"כיצד אני כמורה אוכל להדביק את הקצב המהיר של התחדשות הטכנולוגיה ולקרב אותו לתלמידי באופן פדגוגי, מושכל ובעזרתו ליצור למידה חוויתית ומאתגרת יותר עבורם."
אודה ולא אבוש שתהליך ההטמעה בקרב התלמידים הרכים אינו קל כלל ועיקר (לחלקם זוהי אף התנסות ראשונית עם הדואר האלקטרוני) כפי שכתבתי ברשומה קודמת , הם רגילים לעיתים להעתיק ממקורות אינטרנטיים ולהגיש לכאורה "עבודה מושלמת", למורה שאינו מתוקשב. אך איתי הם עמלים יותר: מציגים מספר מקורות, עורכים סינתזה ביניהם כותבים את דעתם האישית ובהמשך ידרשו גם להגיב לאחרים. וכבכל התחלה חדשה, מחד אני חווה את ההתנגדויות והקשיים אך רואה בהחלט גם פרות בעמלי מאידך. התלמידים נכנסים לשיעור בציפייה ובהתלהבות ואט אט משנים את עמדותיהם . אני מאמינה שהם מתנסים בתהליך חדשני, שונה ומעורר אשר יובילם ויצעידם קדימה בהתפתחותם האינטלקטואלית!
לסיכום,
בסיום דברי, אני מצטטת את דבריו של אלברט איינשטיין:
"לעולם אל תתייחס אל לימודיך כאל חובה, אלא - כאל הזדמנות מעוררת קנאה ללמוד את השפעתו המשחררת של היופי בתחום הרוח, לשם אושרך שלך, ולתועלת הקהילה שבתוכה תעבוד בעתיד!"
אכן, היטיב אנשטיין לדייק ולהגדיר את התחושה האמיתית שחשתי: את היופי שבתחום הרוח, את האושר להיות מקהילה איכותית לומדת ואת תרומתי לקהילת ההוראה והחינוך כפועל יוצא מתחום הלמידה.
ובשורה האחרונה, לא נותר לי אלא להודות לדר' גילה קורץ אשר חשפה אותי לטכנולוגיות שונות ולפדגוגיה העומדת אחריהם!
תגובה מסכמת מהעמיתה המלווה, מיכל שפיז:
שלומית יקרה שלי!
זכיתי להכיר בת זוג חרוצה, דעתנית, תחרותית במובן החיובי של המילה, נהניתי לקרוא בכל פעם את הפוסטים שלך, סגנון כתיבתך רהוט ובהיר. היה לי העונג להיות עמיתה מלווה וכמובן ושותפה לכתיבת עבודות. כאן המקום להודות לך על התמיכה המתמדת והעידוד, יש אנשים המשפיעים על העולם מעצם קיומם ואת אחת מהן, המשיכי להיות מה שאת.
באהבה ובהערכה גדולה,
מיכל שפיז